טלסקופ החלל צ'נדרה ·
Stone molecular cloud
לפעמים החור השחור במרכז הגלקסיה שלנו בולע גז, ואז הוא משחרר הבזק של קרני X לכל הכיוונים. כשההבזק עובר דרך ענן גז קר, כמו הענן שבתמונה, הוא מאיר בכל פעם "פרוסה" אחרת שלו, כמו סריקה.
אסטרונומים השתמשו בצילומים של צ'נדרה מ-20 שנה כדי לבנות מהפרוסות האלה מפה בתלת-ממד של שני עננים כאלה, לראשונה. הם גם חישבו שההבזק לא נמשך יותר מארבעה או חמישה חודשים.
Stone molecular cloud נמצא בקבוצת הכוכבים קשת (Sagittarius). בישראל האזור הזה עולה עד כ-29 מעלות מעל האופק הדרומי.
שביל החלב הוא הגלקסיה שלנו: דיסק שטוח וענקי של כוכבים, גז ואבק, והשמש היא אחד מהכוכבים שבו. כך נראה המקום של Stone molecular cloud אם היינו מסתכלים על הגלקסיה מלמעלה. האור שצ'נדרה קלט ממנו יצא לדרך לפני כ-26,000 שנה.
ענן ה"אבן" (Stone) הוא ענן מולקולרי: ענן קר וצפוף של גז ואבק, מהסוג שבו נולדים כוכבים. ממש לידו נמצא ענן ה"מקלות" (Sticks), אחד משלושה עננים שקיבלו יחד את הכינוי "שלושת החזירונים", כמו בסיפור. ענן האבן רחוק כ-65 שנות אור מהחור השחור שבמרכז הגלקסיה, כפי שהוא נראה לנו בשמיים (שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, כ-10 טריליון ק"מ).
החור השחור הזה נקרא קשת A* (Sagittarius A*), והוא כבד פי כ-4 מיליון מהשמש. כל הסביבה שלו קיצונית: הגז שם חם, צפוף וסוער פי עשרה בערך משאר הגלקסיה. במרכז הגלקסיה יש את הריכוז הגדול ביותר של גז מולקולרי צפוף בכל שביל החלב.
איך הענן "מאיר" בלי כוכב? כשקרני X מההבזק פוגעות באטומי ברזל בענן, האטומים פולטים מיד קרני X משלהם באנרגיה מסוימת מאוד. התופעה נקראת פלואורסצנציה. ככל שיש יותר גז במקום שההבזק עובר בו, הזוהר חזק יותר. בענן האבן הזוהר הופיע ב-2008 ונחלש מאוד אחרי 2017, סימן שההבזק כבר סרק את כולו.
מה גילתה הסריקה? המסה של הענן כ-30,000 שמשות. לאורך ולרוחב הוא משתרע על כ-16 שנות אור, אבל העומק שלו, בכיוון שלנו, רק כ-5.5 שנות אור. מבפנים הוא לא אחיד: גז דליל מאוד, ובתוכו פזורים הרבה גושים צפופים.
התמונה: שכבת הרנטגן מתוך הפרסום של צ'נדרה (נאס"א), בלי שכבות מטלסקופים אחרים. הצבעים נבחרו כדי להראות את הנתונים — העין לא רואה קרני X.