טלסקופ החלל צ'נדרה ·

הסיגר שנושף גז לוהט

M82

צילום רנטגן: גוש בהיר לבן-סגול במרכז, וממנו ענני גז סגולים נמשכים באלכסון למעלה-שמאלה ולמטה-ימינה, עם נקודות סגולות קטנות מפוזרות, על רקע שחור.
X-ray: NASA/CXC/SAO

M82 נקראת גלקסיית התפרצות כוכבים, כי נולדים בה כוכבים בקצב גבוה פי עשרות ואפילו פי מאות מאשר בשביל החלב. ייתכן שבום הלידות הזה התחיל בהתנגשות עם גלקסיה אחרת בעבר. בצילום הרנטגן צ'נדרה רואה נוצות ענקיות של גז לוהט שפורצות מהגלקסיה. הן תוצר לוואי של כוכבים צעירים וענקיים שמתפוצצים מהר מאוד.

הצילום הזה הוא חלק מאוסף של ארבעה מקומות שבהם נולדים כוכבים, שצ'נדרה הפך לצלילים. בשיטה הזו, שנקראת סוניפיקציה (sonification), כל נקודה בצילום הופכת לצליל. ב-M82 קרני ה-X הן הצלילים הגבוהים ביותר שנשמעים, ומצטרפים אליהן נתונים מטלסקופים שרואים באור נראה ובאינפרא-אדום.

מרחק
כ-12 מיליון שנות אור
קבוצת כוכבים
הדובה הגדולה

איפה זה בשמיים?

M82 נמצא בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה (Ursa Major). בישראל האזור הזה לא שוקע אף פעם: הוא מסתובב סביב כוכב הצפון כל הלילה.

אוריוןאריהברבוראנדרומדהמרכז שביל החלבM82
כל השמיים בצילום אחד, פרוסים כמו מפת עולם. הרצועה הבהירה היא שביל החלב — הדיסק של הגלקסיה שלנו, כשמסתכלים עליו מבפנים — ובאמצע התמונה מרכז הגלקסיה. העיגול הצהוב מסמן את M82. צילום: ESO/S. Brunier (CC BY 4.0), עם סימונים שלנו.

כמה זה רחוק?

M82 נמצא הרחק מחוץ לגלקסיה שלנו. האור שצ'נדרה קלט ממנו יצא לדרך לפני כ-12 מיליון שנה. הוא רחוק מאיתנו פי 4.8 מגלקסיית אנדרומדה.

אנחנומרכז שביל החלב26,000 שנות אורענן מגלן הגדול160,000 שנות אורגלקסיית אנדרומדה2.5 מיליון שנות אורM8212 מיליון שנות אור
הקו בקנה מידה אמיתי.

עוד על M82

M82, שמכונה גם גלקסיית הסיגר, נמצאת במרחק של כ-12 מיליון שנות אור (שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, כ-9.5 טריליון ק"מ), בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה. אנחנו רואים אותה כמעט מהצד, כך שהדיסקה שלה נראית כמו פס צר. יוהאן בודה גילה אותה ב-1774, יחד עם השכנה הגדולה שלה M81. ב-1779 פייר מֶשֶן מצא את שתיהן שוב ודיווח עליהן לשארל מסייה, שהכניס אותן לרשימה שלו.

את התפרצות הכוכבים מייחסים למפגש קרוב עם M81. כוח המשיכה של השכנה מעוות את M82, תהליך שהתחיל לפני כ-100 מיליון שנה. לפי צ'נדרה, המפגש שלח גלי הלם (גלי לחץ חזקים) דרך הגלקסיה, והם גרמו לעננים ענקיים של גז ואבק לקרוס ולהפוך לכוכבים. בעוד כ-100 מיליון שנה רוב הגז כבר יהפוך לכוכבים או ייפלט החוצה, וההתפרצות תדעך.

רבים מהכוכבים החדשים כבדים מאוד. הם חיים מהר ומתפוצצים כסופרנובות (פיצוצים של כוכבים בסוף חייהם), בקצב של בערך פיצוץ אחד כל עשר שנים באזורי הלב של ההתפרצות. החום של הפיצוצים, יחד עם הגז שהכוכבים מאבדים עוד לפני כן, דוחף גז החוצה מהגלקסיה במהירות של מיליוני קילומטרים בשעה. לזרם הזה קוראים "רוח-על" (superwind), והגז שבו מתחמם למיליוני מעלות, ולכן הוא זוהר בקרני X. כך, כנראה, מתפזרים ביקום יסודות כמו פחמן וחמצן, שנוצרים בתוך כוכבים.

בצילום עמוק של צ'נדרה מ-2011 נספרו ב-M82 יותר ממאה מקורות רנטגן נקודתיים. שמונה מהם בהירים במיוחד ומשנים את הבהירות שלהם במשך שבועות ושנים, ולכן הם מועמדים טובים להיות חורים שחורים שמושכים חומר מכוכב שכן כבד. ב-2014 התגלה ב-M82 גם הפולסר הבהיר ביותר שידוע עד היום (פולסר הוא כוכב נייטרונים, השריד הדחוס של כוכב שהתפוצץ, שמסתובב מהר ושולח קרינה בפעימות).

ב-21 בינואר 2014 הבחינו מרצה לאסטרופיזיקה וארבעה מהסטודנטים שלו, במצפה של אוניברסיטת לונדון, בכוכב חדש ב-M82. זו הייתה סופרנובה מסוג Ia, פיצוץ של ננס לבן (שריד קטן ודחוס של כוכב כמו השמש), וקראו לה SN 2014J. זו הסופרנובה הקרובה ביותר מהסוג הזה מאז 1972. צ'נדרה לא גילה סביבה קרני X, ומכאן הסיקו החוקרים שהסביבה של הכוכב לפני הפיצוץ הייתה נקייה כמעט לגמרי מגז. זה רמז לסיבת הפיצוץ: אולי שני ננסים לבנים שהתמזגו.

מקורות

התמונה: שכבת הרנטגן מתוך הפרסום של צ'נדרה (נאס"א), בלי שכבות מטלסקופים אחרים. הצבעים נבחרו כדי להראות את הנתונים — העין לא רואה קרני X.