עוד על M82
M82, שמכונה גם גלקסיית הסיגר, נמצאת במרחק של כ-12 מיליון שנות אור (שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, כ-9.5 טריליון ק"מ), בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה. אנחנו רואים אותה כמעט מהצד, כך שהדיסקה שלה נראית כמו פס צר. יוהאן בודה גילה אותה ב-1774, יחד עם השכנה הגדולה שלה M81. ב-1779 פייר מֶשֶן מצא את שתיהן שוב ודיווח עליהן לשארל מסייה, שהכניס אותן לרשימה שלו.
את התפרצות הכוכבים מייחסים למפגש קרוב עם M81. כוח המשיכה של השכנה מעוות את M82, תהליך שהתחיל לפני כ-100 מיליון שנה. לפי צ'נדרה, המפגש שלח גלי הלם (גלי לחץ חזקים) דרך הגלקסיה, והם גרמו לעננים ענקיים של גז ואבק לקרוס ולהפוך לכוכבים. בעוד כ-100 מיליון שנה רוב הגז כבר יהפוך לכוכבים או ייפלט החוצה, וההתפרצות תדעך.
רבים מהכוכבים החדשים כבדים מאוד. הם חיים מהר ומתפוצצים כסופרנובות (פיצוצים של כוכבים בסוף חייהם), בקצב של בערך פיצוץ אחד כל עשר שנים באזורי הלב של ההתפרצות. החום של הפיצוצים, יחד עם הגז שהכוכבים מאבדים עוד לפני כן, דוחף גז החוצה מהגלקסיה במהירות של מיליוני קילומטרים בשעה. לזרם הזה קוראים "רוח-על" (superwind), והגז שבו מתחמם למיליוני מעלות, ולכן הוא זוהר בקרני X. כך, כנראה, מתפזרים ביקום יסודות כמו פחמן וחמצן, שנוצרים בתוך כוכבים.
בצילום עמוק של צ'נדרה מ-2011 נספרו ב-M82 יותר ממאה מקורות רנטגן נקודתיים. שמונה מהם בהירים במיוחד ומשנים את הבהירות שלהם במשך שבועות ושנים, ולכן הם מועמדים טובים להיות חורים שחורים שמושכים חומר מכוכב שכן כבד. ב-2014 התגלה ב-M82 גם הפולסר הבהיר ביותר שידוע עד היום (פולסר הוא כוכב נייטרונים, השריד הדחוס של כוכב שהתפוצץ, שמסתובב מהר ושולח קרינה בפעימות).
ב-21 בינואר 2014 הבחינו מרצה לאסטרופיזיקה וארבעה מהסטודנטים שלו, במצפה של אוניברסיטת לונדון, בכוכב חדש ב-M82. זו הייתה סופרנובה מסוג Ia, פיצוץ של ננס לבן (שריד קטן ודחוס של כוכב כמו השמש), וקראו לה SN 2014J. זו הסופרנובה הקרובה ביותר מהסוג הזה מאז 1972. צ'נדרה לא גילה סביבה קרני X, ומכאן הסיקו החוקרים שהסביבה של הכוכב לפני הפיצוץ הייתה נקייה כמעט לגמרי מגז. זה רמז לסיבת הפיצוץ: אולי שני ננסים לבנים שהתמזגו.