טלסקופ החלל צ'נדרה ·
30 Doradus
ערפילית הטרנטולה נמצאת בענן המגלני הגדול, גלקסיה קטנה שכנה לשביל החלב. נולדים בה אלפי כוכבים צעירים.
הכוכבים הצעירים והכבדים נושבים רוחות חזקות מהשטח שלהם. הרוחות יוצרות גלי הדף, כמו בום על-קולי של מטוס, שמחממים את הגז למיליוני מעלות. את הגז הלוהט הזה רואים בצילום הרנטגן. מחקר חדש מצא לאן בורחת האנרגיה שלו: חלק מהגז דולף החוצה, חלק מתערבב עם גז קר, וחלק מהחום פשוט עובר לסביבה.
30 Doradus נמצא בקבוצת הכוכבים דג הזהב (Dorado). האזור הזה בשמיים לא עולה אף פעם מעל האופק בישראל. רואים אותו רק ממקומות דרומיים יותר על כדור הארץ.
30 Doradus נמצא בענן מגלן הגדול, גלקסיה קטנה שמקיפה את שביל החלב. האור שצ'נדרה קלט ממנו יצא לדרך לפני כ-160,000 שנה. הוא רחוק מאיתנו פי 6.2 ממרכז הגלקסיה שלנו.
ערפילית היא ענן ענק של גז ואבק בחלל, והטרנטולה היא אחת הגדולות שאנחנו מכירים: הקוטר שלה מוערך בין כ-650 לכ-1,860 שנות אור (שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, כ-9.5 טריליון ק"מ). היא האזור הפעיל ביותר של לידת כוכבים בכל הקבוצה המקומית, משפחת הגלקסיות שאליה שייך גם שביל החלב. היא מאירה כל כך, שאילו הייתה קרובה אלינו כמו ערפילית אוריון, היא הייתה מטילה צללים על כדור הארץ.
ניקולא-לואי דה לקאי ראה אותה בין 1751 ל-1753, במסע לכף התקווה הטובה שבדרום אפריקה. ב-1801 רשם אותה יוהאן בודה באטלס הכוכבים שלו כפריט מספר 30 בקבוצת דג הזהב, ומכאן השם 30 Doradus. הכינוי "טרנטולה" נוסף רק באמצע המאה ה-20, כשבצילומים בחשיפה ארוכה חוטי הגז הזוהרים נראו כמו רגליים של עכביש.
במרכז הערפילית יש צביר צפוף של כוכבים בשם R136, ורוב האנרגיה שגורמת לערפילית לזהור באה ממנו. שם נמצא R136a1, הכוכב הכבד ביותר שידוע לנו: לפי הערכות שונות הוא כבד יותר מ-200 שמשות, ומאיר פי כ-7 מיליון יותר מהשמש.
בשולי הטרנטולה התפוצצה ב-1987 סופרנובה, הפיצוץ האדיר שבו כוכב כבד מסיים את חייו. זו הסופרנובה הקרובה ביותר שנצפתה מאז שהומצא הטלסקופ. צ'נדרה חזר לטרנטולה שוב ושוב: 54 תצפיות בין 2006 ל-2016, וזו הסיבה שזמן הצילום הכולל ארוך כל כך.
התמונה: שכבת הרנטגן מתוך הפרסום של צ'נדרה (נאס"א), בלי שכבות מטלסקופים אחרים. הצבעים נבחרו כדי להראות את הנתונים — העין לא רואה קרני X.