טלסקופ החלל צ'נדרה ·
PSR J1101-6101
פולסר הוא מה שנשאר מכוכב כבד שקרס: כדור קטן וצפוף מאוד, עם שדה מגנטי חזק, שמסתובב מהר. הפולסר שבתוך "ערפילית המגדלור" מסתובב 16 פעמים בשנייה.
הפולסר שועט בחלל ופולט חלקיקים מהירים. כשהם פוגשים את הגז שבחלל נוצר גל הדף, כמו הגל שלפני חרטום של סירה מהירה, ומאחוריו נמשך שובל. בצילום רואים את השובל הארוך והדק בצד ימין למטה. צ'נדרה מדד אותו באורך של יותר מ-37 שנות אור.
PSR J1101-6101 נמצא בקבוצת הכוכבים שדרית (Carina). האזור הזה בשמיים לא עולה אף פעם מעל האופק בישראל. רואים אותו רק ממקומות דרומיים יותר על כדור הארץ.
שביל החלב הוא הגלקסיה שלנו: דיסק שטוח וענקי של כוכבים, גז ואבק, והשמש היא אחד מהכוכבים שבו. כך נראה המקום של PSR J1101-6101 אם היינו מסתכלים על הגלקסיה מלמעלה. האור שצ'נדרה קלט ממנו יצא לדרך לפני כ-21,000 שנה.
הפולסר הוא כוכב נייטרונים: הליבה שנשארת אחרי שכוכב ענק קורס, כדור קטן וצפוף מאוד. את הפולסר הזה גילה לראשונה הלוויין INTEGRAL של סוכנות החלל האירופית, ולכן יש לו גם שם קודם: IGR J11014-6103.
כשהכוכב הכבד שהוליד אותו נשאר בלי דלק וקרס, נוצרה גם שארית סופרנובה, ענן הפסולת שנזרק בפיצוץ. בצילום המלא היא הענן הגדול שבפינה השמאלית העליונה, ושמה MSH 11-61A. הפולסר נמלט ממרכז הפיצוץ במהירות של בין כ-4 לכ-8 מיליון קמ"ש, ולכן הוא אחד הפולסרים המהירים ביותר שנמדדו אי פעם.
השובל שמאחוריו ארוך יותר מ-37 שנות אור (שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, כ-9.5 טריליון ק"מ). כשצ'נדרה מדד אותו ב-2014, זה היה הסילון הארוך ביותר שנראה מגוף כלשהו בשביל החלב. לשובל צורה של חולץ פקקים, וזה רמז שהפולסר מתנודד בזמן שהוא מסתובב, כמו סביבון.
המחקר החדש נעזר ב-IXPE, טלסקופ רנטגן של נאס"א וסוכנות החלל האיטלקית שמודד קיטוב, כלומר את הכיוון שבו גלי הקרינה רוטטים. מהקיטוב אפשר לגלות את כיוון השדה המגנטי, וכך מדדו לראשונה ישירות את השדות המגנטיים סביב הפולסר. בחוט הדק שיוצא ממנו השדה המגנטי מסודר לאורכו, והוא מסודר יותר משציפו. התוצאה הזאת לא מתיישבת עם חלק מהמודלים שהיו עד היום.
התמונה: שכבת הרנטגן מתוך הפרסום של צ'נדרה (נאס"א), בלי שכבות מטלסקופים אחרים. הצבעים נבחרו כדי להראות את הנתונים — העין לא רואה קרני X.