טלסקופ החלל צ'נדרה ·
Crab Nebula
את הכוכב שהתפוצץ ויצר את ערפילית הסרטן ראו מכדור הארץ, לפי הדיווחים, בשנת 1054. מה שנשאר ממנו הוא ענן של גז וחלקיקים, ובמרכזו פולסר: כוכב נייטרונים שמסתובב מהר מאוד ויש לו שדה מגנטי חזק מאוד.
הפולסר יורה סילונים של חלקיקים משני הקטבים שלו, ורוח חזקה סביב קו המשווה שלו. בצילום הרנטגן רואים טבעות סביב המרכז הבהיר, וסילון שיוצא ממנו למטה ושמאלה. צ'נדרה צופה בערפילית הסרטן מאז ששוגר ב-1999.
Crab Nebula נמצא בקבוצת הכוכבים שור (Taurus). בישראל האזור הזה עולה עד כ-80 מעלות מעל האופק הדרומי.
שביל החלב הוא הגלקסיה שלנו: דיסק שטוח וענקי של כוכבים, גז ואבק, והשמש היא אחד מהכוכבים שבו. כך נראה המקום של Crab Nebula אם היינו מסתכלים על הגלקסיה מלמעלה. האור שצ'נדרה קלט ממנו יצא לדרך לפני כ-6,500 שנה.
ערפילית הסרטן היא הפריט הראשון בקטלוג של שארל מסייה, ולכן קוראים לה גם M1. ב-1758 חיפש מסייה בקבוצת השור את השביט של האלי, שהיה אמור לחזור באותה שנה, ומצא כתם מעורפל. כשראה שהכתם לא זז בשמיים הבין שזה לא שביט, והחליט לרשום כתמים כאלה כדי שאחרים לא יתבלבלו. את הערפילית עצמה ראה לפניו ג'ון בוויס, ב-1731.
את השם "סרטן" היא קיבלה בזכות ציור של הרוזן מרוס משנות ה-40 של המאה ה-19, שבו היו לה זרועות כמו של סרטן. כשהסתכל בה שוב בטלסקופ גדול יותר, הוא כבר לא ראה את הדמיון, אבל השם נשאר. בעין היא חלשה מדי, אבל בלילה חשוך אפשר למצוא אותה במשקפת.
הפולסר שבמרכז התגלה ב-1968, והוא הוכיח שפולסרים הם כוכבי נייטרונים מסתובבים. הקוטר שלו כ-30 ק"מ בלבד, והוא מסתובב כ-30 פעמים בשנייה. הסיבוב שלו מאט לאט, והאנרגיה שהוא מאבד היא שמזינה את הזוהר של כל הערפילית. הערפילית רחבה כ-11 שנות אור (שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, כ-9.5 טריליון ק"מ) ומתפשטת בכ-1,500 ק"מ בשנייה.
ב-5 בינואר 2003 עבר טיטאן, הירח הגדול של שבתאי, בדיוק מול הערפילית. צ'נדרה צילם את הצל הזעיר שטיטאן הטיל על קרני ה-X, והצל יצא גדול מהירח עצמו, כי גם האטמוספרה העבה שלו בולעת את הקרינה. כך מדדו שהאטמוספרה בולעת קרני X עד גובה של כ-880 ק"מ. מעבר כזה הבא צפוי רק בשנת 2267.
התמונה: שכבת הרנטגן מתוך הפרסום של צ'נדרה (נאס"א), בלי שכבות מטלסקופים אחרים. הצבעים נבחרו כדי להראות את הנתונים — העין לא רואה קרני X.