טלסקופ החלל צ'נדרה ·
NGC 3603
NGC 3603 היא ערפילית בגלקסיה שלנו, ובתוכה צביר גדול של כוכבים כבדים.
בצילום הרנטגן יש שני סוגים של אור: נקודות קטנות ובהירות, שכל אחת מהן מקור נפרד של קרני X, וזוהר מפוזר ליד המרכז. התמונה פורסמה באוסף של צ'נדרה לכבוד יום ההולדת ה-250 של ארצות הברית, בצבעי אדום ולבן.
NGC 3603 נמצא בקבוצת הכוכבים שדרית (Carina). האזור הזה בשמיים לא עולה אף פעם מעל האופק בישראל. רואים אותו רק ממקומות דרומיים יותר על כדור הארץ.
שביל החלב הוא הגלקסיה שלנו: דיסק שטוח וענקי של כוכבים, גז ואבק, והשמש היא אחד מהכוכבים שבו. כך נראה המקום של NGC 3603 אם היינו מסתכלים על הגלקסיה מלמעלה. האור שצ'נדרה קלט ממנו יצא לדרך לפני כ-20,000 שנה.
NGC 3603 נמצאת באחת מזרועות הספירלה של שביל החלב, במרחק של כ-20,000 שנות אור (שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, כ-9.5 טריליון ק"מ). ג'ון הרשל ראה אותה ב-14 במרץ 1834, כשצפה בשמיים מדרום אפריקה, וכתב עליה שהיא גוף יוצא דופן. את המספר שלה קיבלה אחר כך בקטלוג NGC, "הקטלוג הכללי החדש" של ערפיליות וצבירים.
זו ערפילית, ענן ענק של גז ואבק, שהכוכבים הצעירים שבתוכה מחממים ומאירים. מכל העננים הזוהרים מהסוג הזה שאפשר לראות בשביל החלב, היא הכבדה ביותר, והצביר שבמרכזה הוא הריכוז הצפוף ביותר של כוכבים כבדים מאוד שידוע בגלקסיה שלנו. אסטרונומים משווים אותה לערפילית הטרנטולה שבענן המגלני הגדול.
הצביר שבמרכז נרשם פעם בקטלוג ככוכב אחד, HD 97950. רק בטלסקופים טובים יותר התברר שזה צביר שלם, ובו כמה מהכוכבים הכבדים והבהירים ביותר שידועים לנו. הבהיר מבין שלושה כוכבי ענק בולטים בצביר הוא בעצם זוג כוכבים שמקיפים זה את זה פעם ב-3.77 ימים, ומסותיהם מוערכות בכ-120 ובכ-92 מסות שמש. כוכב אחר בצביר כבד פי 132 מהשמש ומאיר פי כ-2.9 מיליון ממנה.
הקרינה העזה של הכוכבים והרוחות שלהם ניקו את הגז והאבק מסביב לצביר, ולכן אפשר לראות אותו היטב. צ'נדרה צפה בו חמש פעמים בין 2000 ל-2011. בצילום הרנטגן רואים נחיל צפוף של כוכבים צעירים וכבדים, שנושבים מהם רוחות חזקות.
התמונה: שכבת הרנטגן מתוך הפרסום של צ'נדרה (נאס"א), בלי שכבות מטלסקופים אחרים. הצבעים נבחרו כדי להראות את הנתונים — העין לא רואה קרני X.