טלסקופ החלל צ'נדרה ·
Westerlund 1
וסטרלונד 1 הוא צביר כוכבים צפוף במיוחד, מהסוג שנקרא "צביר-על". זה הגדול והקרוב ביותר מסוגו לכדור הארץ, ונולדים בו כוכבים בקצב גבוה.
צ'נדרה צילם את הצביר יותר מ-40 פעמים במשך יותר מ-20 שנה, וגילה אלפי כוכבים שכל אחד מהם פולט קרני X. בצילום הם הנקודות הבהירות.
Westerlund 1 נמצא בקבוצת הכוכבים מזבח (Ara). בישראל האזור הזה עולה רק נמוך מאוד, עד כ-12 מעלות מעל האופק הדרומי.
שביל החלב הוא הגלקסיה שלנו: דיסק שטוח וענקי של כוכבים, גז ואבק, והשמש היא אחד מהכוכבים שבו. כך נראה המקום של Westerlund 1 אם היינו מסתכלים על הגלקסיה מלמעלה. האור שצ'נדרה קלט ממנו יצא לדרך לפני כ-12,700 שנה.
את הצביר גילה ב-1961 האסטרונום השוודי בנגט וסטרלונד, שעבד אז במצפה כוכבים באוסטרליה, ולכן הוא נקרא על שמו. הוא נמצא בקבוצת המזבח, בשמיים הדרומיים. בינינו לבינו יש כל כך הרבה אבק, שבאור רגיל כל הכוכבים שלו נראים אדומים וחלשים. לכן חוקרים אותו בעיקר באינפרא-אדום ובקרני X, שעוברים דרך האבק.
צביר-על הוא צביר צעיר שהמסה שלו גדולה פי יותר מ-10,000 מהשמש. בווסטרלונד 1 יש מסה של 50,000 עד 100,000 שמשות, והוא בן 3 עד 5 מיליון שנה בלבד. יש בו כוכבים נדירים וענקיים, ואחד מהם, W26, הוא מהכוכבים הגדולים ביותר שידועים.
במחקר שנקרא EWOCS צילם צ'נדרה את הצביר כ-12 ימים, ומצא כמעט 6,000 מקורות של קרני X, פי שלושה ויותר ממה שהיה ידוע קודם. 1,075 מהם דחוסים במרחק של 4 שנות אור מהמרכז. זה בערך המרחק מהשמש לכוכב הקרוב אלינו ביותר (שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, כ-10 טריליון ק"מ). המחקר גילה גם, לראשונה, הילה של גז לוהט סביב מרכז הצביר.
מקור קרני ה-X הבהיר ביותר בצביר הוא מגנטר: כוכב נייטרונים (הליבה הדחוסה שנשארת אחרי שכוכב ענק מתפוצץ) עם שדה מגנטי חזק פי מיליונים מהמגנטים החזקים ביותר על כדור הארץ. כפית מהחומר שלו שוקלת כמיליארד טונות. הוא נולד מכוכב כבד פי 40 בערך מהשמש. אסטרונומים מצאו ראיות לכך שהיה לו כוכב שותף, וההשערה היא שהשותף לקח ממנו חומר, ולכן הוא הפך למגנטר ולא לחור שחור.
התמונה: שכבת הרנטגן מתוך הפרסום של צ'נדרה (נאס"א), בלי שכבות מטלסקופים אחרים. הצבעים נבחרו כדי להראות את הנתונים — העין לא רואה קרני X.